זמן, מוזיקה, קצב

המרחב , הזמן והכוח או המאמץ , אותן אבני בניין בסיסיות שוויגמן מתארת בש פ ת ה מ ח ו ל , זוכים לעיון מתמיד גם ביצירתה . המרחב השפיע על הגוף הרוקד שלה ועל הדרך שבה גוף זה משתמש ב - Spannung וב - . Entspannung מתח שרירי כזה – חד או חלק , פועם או המשכי – אינו משפיע רק על צורת התנועה , אלא גם על משך ביצועה . מבחינת ויגמן , נקבע הקצב בידי הגוף , ואינו נובע ממקור מוזיקלי חיצוני ומוגדר מראש . קצבו של המחול הוא שמשחרר והוא שיוצר את הקצב המוזיקלי . הליווי המוזיקלי מוכרח לנבוע מקומפוזיציית המחול . מן הסתם , המוזיקה שנוצרת כך לא תוכל לעולם לטעון להיותה יצירת אמנות עצמאית . האיחוד העמוק הזה בין המחול למוזיקה מוביל את שניהם ליצירתה של ישות טוטאלית . ( 122 : 1973 Wigman ) ללא דחף חיצוני מהמוזיקה , פנתה ויגמן פנימה בניסיונותיה לחבר תנועה למצב הסובייקטיבי . היא ביקשה מקור אינדיבידואלי ופסיכולוגי למחול , הקרוב יותר למצב של טראנס , ולא לברק טכני או למוזיקליות לירית . אולם ויגמן לא ראתה במעשיה נסיגה לאחור או הפניית עורף למוסכמות המחול . היא ביקשה ליצור צורה מקורית של ריטואל מחולי לעידן החדש : אין כל סיבה ל...  אל הספר