נושא השאלה לפנינו ארבעה קטעים שנתלשו מקונטרס שהכיל כמה דפים . הטקסט אינו רציף וקשה לעמוד במדויק על תוכנו . מתוך שרידי השאלה נראה שהיא עסקה בצוואה של תושב מצרים , שעלה בסוף ימיו לירושלים ( כנראה לפני שנת . ( 1518 ומחשש שמא ימות בדרך , כתב צוואה זמנית , ובה ביקש מאיש אמונו לדאוג שחלק מכספו יינתן לאחר מותו למקורביו . בכוונתו היה לכתוב צוואה נוספת כשיגיע למחוז חפצו , אלא שנפטר זמן מה לאחר בואו לירושלים ולא הספיק לערוך צוואה חדשה . חלק מהכסף המוזכר בצוואה לא היה ברשותו , אלא היה שמור כפיקדון אצל אדם אחר וחלקו ניתן כנראה בהלוואה . משרידי השאלה יש לשער כי השואל היה תלמיד חכם שנשאל בעניין , ולפני שהשיב שלח את תשובתו כשאלה לחכם אחר לשם קבלת חוות דעתו . היורשים העלו כמה טענות שאת חלקן ניתן לשחזר מתוך שרידי השאלה : א – בשעה שנערכה הצוואה , המצווה לא היה חולה ולכן אין דינו כדין שכיב מרע שדבריו " ככתובים וכמסורים " , ולכן אין תוקף לצוואה שהרי לא ניתן להקנות כסף בשטר . – ב מכיוון שהם ירשו את החובות , הם גם רשאים למחול עליהם . – ג הואיל והמוטבים לא זכו בכספים בחיי המצווה , משום שהוא מינה ממונה מטעמו ...
אל הספר