בניגוד לדרשות גוף הזוהר הרואות ברות דמות ממשית שיוזמתה ומאבקה הביאו לגאולתה , נציג שתי דרשות הרואות את מעשה רות כאלגוריה , וכזעקה של דמות נשית חלשה , המבקשת לזכות בגאולה חיצונית . על פי העמדה הסימבולית - אלגורית – העולה בתיקוני זוהר ובזוהר רות – רות מסמלת את כנסת ישראל בגלות , ואילו בועז מסמל את האל שאמור להצילה לעתיד לבוא . זוהר רות : ויהי בחצות הלילה דרשת חצות הלילה בזוהר רות נפתחת בתיאור בועז החוזה במרכבות עליונות ובמרגליות המסחררות את כסא הכבוד , ובעודו מתענג על " אכילה של מעלה " , לפתע נתקף חרדה : " ויבוא לשכב בקצה הערמה " רבי נהוראי ורבי יהודאי באו לטבריה , שמעו את רבי שמעון שאמר המקרא הזה , " ויאכל בעז וישת וייטב לבו " . אכילת חיים של מעלה ומאלו חיים שמח לבו , וכיון ששמח , מיד ויבוא לשכב בקצה הערמה , אלו אבנים טובות ומרגליות טובות עליונות , המקיפים את הכסא הקדוש , כמו שאתה אומר " בטנך ערמת חיטים סוגה בשושנים " . ומה שכתוב , " ותבוא בלט ותגל מרגלותיו ותשכב " . שכבה רגליו , ולא שכבה לנגדו , ולא אצלו . ויהי בחצי הלילה , מכאן שעד חצי הלילה לא ידע . שאין הקב " ה נכנס לגן העדן עם הצדי...
אל הספר