הפסוק " הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי " ( תהלים נא , ז ) , מוצב לא רק בפתח הדרשה בויקרא רבה ובקריאותיהם של אבות הכנסייה על אודות החטא הקדמון , אלא גם במוקד דרשה מאוחרת שעוסקת בהולדת דוד . לפי דרשה זו , הילד המנודה והמושפל בין אחיו , זוכה לגדולה ולכתר מלוכה , כנלמד מהפסוק " אבן מאסו הבונים [ בנים ] – היתה לראש פנה " ( שם , קיח , כג ) . מדרש זה מצטרף למסורות שבהן דוד מופיע כבן אנוש וכ " בן האל " , אלא שלצד אלוהים ושני ההורים השותפים בלידתו , מצטרפת דמות נשית נוספת לעלילה , שפחת ישי . אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה – מדרש : " הן בעוון חוללתי " מלא כתיב בשני ווי " ן . פליגי בה תרי אמוראי במערבא . חד אמר : דוד בן אהיבה היה , וחד אמר דוד בן שנואה היה . כיצד ? ישי ראש לסנהדרין היה ... ופירש מאשתו ג' שנים . לאחר ג ' שנים היתה לו שפחה נאה ונתאווה לה . אמר לה : בתי , תקני עצמך הלילה כדי שתכנסי אלי בגט שחרור . הלכה השפחה ואמרה לגברתה : הצילי עצמך ונפשי ואדוני מגיהנם . אמרה לה : מה טעם ? שחה לה את הכל . אמרה לה : בתי , מה אעשה שהיום ג ' שנים לא נגע בי . אמרה לה : אתן לך עצה , לכי תקני עצמך ואף...
אל הספר