מדרש ויקרא רבה מציג פרק אישי בביוגרפיה של דוד , על סמך דבריו בתהלים : " הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי " ( נא , ז ) . מזמור נא עוסק בווידוי ובבקשת המחילה של דוד לאחר חטאו עם בת שבע , כאשר בא נתן הנביא להוכיחו . מזמור זה משלים את מה שלא נאמר בספר שמואל , שם תגובת דוד מסתכמת במילים : " חטאתי לה '" ( שמואל ב , יב , יג ) . בשונה משאר הפסוקים במזמור העוסקים בבקשת כפרה בהווה , בפסוק זה דוד חושף מידע אישי על עברו , בהזכירו את אמו , שהרתה אותו " בחטא " . ניתן לבאר זאת כאמירה אפולוגטית וכללית , וכתפיסת עצם התאווה והמיניות כמקור לאותו חטא . כך ביארו את הפסוק רוב פרשני ימי הביניים וכך נהגו גם מרבית חוקרי המדרש שלפנינו , שהרחיקו את הפסוק מדוד והפנו אותו לחוה , " אם כל חי " , אשר החל ממנה אחוזה האנושות בחטא הקדמון . בניגוד לקריאות אלו , אבקש להציע כי את הדרשה הבאה יש לבחון לאור הגנאלוגיה של בית דוד במקרא : אשה כי תזריע הה " ד ' הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי ' ( תהלים נא , ז ) . ר' אחא אמ ' בעון מלא , אפילו חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה בו צד אחד [ מעוון ] . אמ ' דוד לפני הקב " ה רבון העולמים ...
אל הספר