האימהות הופכת למאפיין מרכזי בזהותן של גיבורות בית דוד . כידוע , בעולם העתיק מעמד האשה תלוי בפוריותה , בשל הערך הגבוה שמוענק ללידת בנים זכרים . כמו כן ניתן לבחון את האימהות המקראית מזווית שונה , בזיקה למיתוסים נפוצים של בריאה והולדה במזרח הקדום , במצרים ובמסופוטמיה ; דמיונה של האם הוולדנית לאלות הפריון המיתולוגיות , מדגישה את הזיקה שבין פעולת הבריאה האלוהית לבין האם שמעניקה חיים . הגישה הראשונה מתמקדת בהשלכות המגדריות של תפיסת האימהות בעולם העתיק , ואילו השנייה מציגה את היבטיה המיתולוגיים . בהקשרנו , אבקש לשלב את שתי העמדות ולהאיר את מרכזיות האמהות בשושלת היהודאית , באמצעות הדיון במוטיבציה להרות שמניעה את הגיבורות והאופן שבו היא מתממשת בסיפוריהן . העיון ברגע הלידה בסצנת הדפוס של בית דוד מעלה כמה אפיונים המייחדים שושלת זו . הקשר הייחודי והאדיפלי שבין האם לבן נובע מכך שבכל סיפורי השושלת יולדות הגיבורות בנים . נוסף על כך , בכל המקרים אין לנשים ילדים קודמים , ועל כן הבנים הנבחרים מוצגים כ " פוטרי רחם" ויוצאי דופן בראשוניותם . נראה כי המקרא מדגיש במכוון כי להולדת פרץ וזרח , עמון ומואב ועובד ...
אל הספר