קריאה ככותב

פרנק סמית' כאשר התחלתי להתעמק כהוראת הכתיבה , כמעט שנתפתיתי להסיק שכתיבה כמוה כמעוף היען : היא כבחינת מעשה בלתיאפשרי מבחינה תיאורטית . בחנתי את ההגדרות הפשטניות והמוגזמות , שלפיהן מתבססת מלאכת הכתיבה בעיקר על כתב יד ועל מספר כללים של איות ופיסוק . בדקתי את המיתוס , הקובע שניתן ללמוד לכתוב אם שוקדים בתשומת לכ על הוראה ואימון . לכסוף ניצבה בפני הבעיה הקשה , שכתיבה דורשת משאבי ענק של ידע מסוים כיותר שלא ניתן לרוכשו בהרצאות , בספרי קריאה ובתרגיליס , וגם לא כהתנסות מעשית , ואפילו לא תוך תרגיל בכתיבה . המורה יכול להטיל על ילדים מטלות שלסתכמו כיצירת מספר מצומצם אך מתקבל על הדעת של משפטים , אלא שהרבה יותר מכך נדרש כדי להפוך למחבר מיומן , הכותב בצורה סבירה מכתבים , דוחות , תזכירים , יומנים , עבודות גמר , שירים פה ושם או קטעי בדיון , בהתאם לדרישות ולהזדמנויות שיוצרים מצבים שמחוץ לכותלי בית הספר . היכן רוכשים הסופרים את הידע הדרוש להם ? המסקנה שאליה הגעתי היתח בעייתית לא פחות מן החידה שהיה עלי לפתור , משום שהחלטתי שרק באמצעות קריאה עשויים מחברים ללמוד את כל המיומנויות הידועות להם , אך הצרה היא ש...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית