יח מי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא : יט ישוב ירחמנו יכבש עונתינו ותשליך במצלות ים כל חטאותם : כ תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם : מזמור קצר המסיים את האפילוג ואת הספר מתמקד בעניין אחד בלבד : חסדו של האל לעם בריתו . שלא כבכתובים קודמים אין באפילוג שום התייחסות למציאות חברתית , היסטורית או גיאוגרפית . לא נזכרים גאולת הארץ , קיבוץ גלויות , אויבי העם או נקמה בהם . המוקד רוחני : מצבו הקשה של העם אינו מתבטא בתנאים חיצוניים אלא בהיותו שרוי בחטא . מכאן שההצלה היא קץ החטא הלאומי . לרעיון דומה בסיום מזמור , אך בהיבט אוניברסלי , השוו תה ' קד , לה : " ית מּוּ ח טּ אים מן הארץ ורשעים עוד אינם " . סיום זה של ספר מיכה רומז לכל המוטיבים העקרוניים שבספר : החטא הלאומי ( " ֲ עונתינו ... חטאותם " ) , העונש האלוהי לעמו ( " לא החזיק לעד אפו " ) הסליחה האלוהית ( " נושא עון ועבר על פשע " ) , הקשר בין העם לאלוהיו בזכות ברית האבות ( " אשר נשבעת לאבתינו מימי קדם " ) . כך אפשר לראות בלשון " נושא עון ועבר על פשע " ( פס ' יח ) תגובה להיגדים כגון " בּ פ...
אל הספר