פרק ז החותם את ספר מיכה פותח בתיאור של חברה מושחתת ומנוונת , ממשיך בפורענות , ומסתיים בהבעת ביטחון בישועה שיביא האל לעמו . בכך הוא משקף את אופיו של הספר ומסכם את דעת העורך על המסר העיקרי שלו . מטעם זה ניתן לראות בפרק מעין אפילוג , חטיבת סיום שיש בה מבט מסכם על כלל הנבואות שבספר . צידוק להגדרת פרק ז כחטיבה עצמאית יש בייחודה הז ' אנרי בספר : רק היא נמנית על הספרות המזמורית שבה האדם פונה לאל , ולא על ספרות הנבואה המביאה את דבר האל לאדם כבכל החטיבות הקודמות . משום הייחוד הז ' אנרי הזה ובשל היותה אפילוג אין לקבל את הצעת רובינסון , מייס , שאו , ויליס , ורגון , אנדרסן ופרידמן , ברין , " פרקי מיכה " , עמ ' 109 – 106 ואחרים ) הרואים בפרקים ו – ז ( או ו , א – ז , ז [ וולף ] , או ו , א – ז , יז [ בן צבי ]) יחידה עריכתית אחת . גם אין לצמצם את המונח ' אפילוג ' לפס ' יד כ ( קוק ) . דיון על כך ועל שיקולי עריכה אפשריים שהביאו לסיים את ספר מיכה באפילוג מסוג זה . סימני היכר לאופיה המזמורי של החטיבה מצויים לכל אורכה . למן הפסוק הפותח ועד לפסוק הסיום יש לשונות שאי אפשר לייחסן לאל כי אם לאדם המתפלל . פס ' ...
אל הספר