במבט ראשון , לא ניתן למצוא ניסוח ' חוק כללי ' " עקרוני " יותר לרעיון " הראוי " , מניסוח משפט הפתיחה המפורסם כל - כך של הרומן של טולסטוי : " כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו , כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה " ( טולסטוי , . ( 9 : 1999 לפי משפט זה , נראה כי יש דרך אוניברסאלית אחת להשגת האושר - דרך הטוב המוסרנית - דתית . הבנה זו מקבלת , לכאורה , אישור מהמוטו , המפורסם לא פחות , של הרומן - " לי נקם ושילם " . צירוף האמירה המוסרנית - דתית הזו , מספר דברים ( פרק ל " ב פסוק 35 ) עם " תגמול" האושר והאומללות ההולמים ( תרתי - משמע ) , נראה כדוגמא האולטימטיבית של הכפפת ' החוק האישי ' ל ' חוק הכללי ' . אולם קריאה מעמיקה יותר של הרומן תגלה שהגיון ה " לי נקם ושילם " של טולסטוי איננו הגיון ' החוק הכללי' המוסרי - דתי , אלא דווקא הגיון ' החוק האישי ' התכליתי - דיאלוגי - הגיון ' הכללי ' של אריסטו . טולסטוי , כאריסטו , משוכנע שאת שאלת האושר והאומללות לא ניתן לבחון בתור רעיון מופשט , אלא רק בתוך עלילות חייהם הייחודיות של בני אדם . רק בתוך עלילות כאלה ניתן , באמת , לעמוד על איכותם של בני אדם . במכתב למבק...
אל הספר