מתוך: מלכות שמים: עיונים בספרי שופטים ושמואל

מרדכי מרטין בובר פרק ראשון : נאום גדעון לגדעון – ירובעל , שר – הצבא השב עטור – ניצחון מן המלחמה לשחרור העם מכף מדין , מציע ' איש – ישראל ' ( שופטים ח , כב ) את השלטון למורשה . תשובתו של גדעון מפליאה , ולאו דווקא משום שהוא ממאן לקבל את המוגש לו . דברי – ימי העמים , ולא האגדיים בלבד , יודעים מעשים של רתיעה מפני השררה המוצעת ; עתים , וביתר בהירות במסורת הסינית , יכול אתה לעמוד על כך שמה שהיה מתחילה בגדר ויתור חסר – פשרה , מתגלגל בטקס של סירוב – למראית – עין , שאינו אלא אקדמה לקבלתה של המשרה ובא לפייס את יסוד הזעם האלוהי . המייחד את מעשה – הדחייה של גדעון הוא בכך שהוא מדבר לא רק בעדו ובעד צאצאיו בלבד , אלא מפליג להקיף את כל האנושי : מבקש הוא להרחיק את השלטון על עם זה , שנציגיו פנו אליו עתה , לא מביתו בלבד , אלא מכל אדם בשר – ודם . לאו שלו , שנולד מתוך הסיטואציה הזאת , יהא בעל תוקף מוחלט לכל הימים ולכל גלגולי התולדות . שהרי זו לאו הניתק להן מוחלט , להן של הכרזת – מלך עדי – עד . אני גדעון לא אמשול בכם , ואף בני לא ימשול בכם - משמע : לא ימשול בכם שום ילוד – אשה ; שמה כתוב אחריו ? ה ' , הוא בכ...  אל הספר
המכון הישראלי לדמוקרטיה ע"ר