מנהיגות היא אינה עניין תיאורטי . נכון שעיקרה הוא נוכחות , אבל , בנקודות צומת מסוימות נדרש ההורה להתייצב מול ילדו ולומר " לא " . פירושו של דבר – להפעיל כוח על הילד , ולפעמים גם כוח פיזי , פשוט וישיר . אולי זהו לא העיקר של המנהיגות , אבל בהיעדר היכולת של ההורה לומר " לא " , גם ה " כן " שלו מתמוסס . * * * אין זה פשוט להגיד " לא " לאדם אחר , גם לא לילד . במיוחד אם ההורה בעצמו אינו לגמרי בטוח בעניין מסוים וחסר ביטחון באופן כללי . ה " לא " שלו ישמע כעניין של שרירות , ובקלות יגרור אותו למאבקי כוח עקרוניים , שעיקרם הוא להעניש את הילד על חוסר האונים של ההורה עצמו . כאן , כמו בכל מקום אחר – האמנות של ה " לא " קשורה באופן שבו משתמשים בכוח ובמקום שממנו ההורה אוסף כוח זה . אמרתי שהטכניקה היא לא מה שחשוב , אך עצם קיומה יכול לתת בידי ההורה את הביטחון שיאפשר לו לגשת אל כל העניין ממקום של עוצמה וחירות , שהרי המפתחות אצלו . זה ימנע ממנו להשתמש בכל אותן דרכים של ברירות מחדל שלא ממש עובדות , ובטווח הארוך אף נוטות להזיק : איומים , הטפות מוסר , צעקות , עונשים ... בהמשך אני רוצה להתמקד במספר כלים שעומדים לרש...
אל הספר