כל ילד עובר דרך מקומות נפש רבים . כך הוא גדל – מנסה , חוקר , בודק עמדות שיח שונות , עוטה מלבושים רבים , מודד אותם כנגד המראה של האהבה וממשיך הלאה לתחפושות אחרות . אבל דבר אחד מעכב אותו – כאשר אומרים לו שהוא רע . זה לא חייב להיאמר בהצהרה . די שההורה מייחס לו רע בלבו כדי שיבין שההורה שוב אינו רואה אותו כמסע אל הטוב ואינו סומך עליו . הוא דואג . וכשהילד רואה את ההורה שלו דואג – הוא נעצר . ובאמת , כיצד ימשיך הלאה ? טוב ורע אצלו אינם מושגים מופשטים – אלה תנועות נפש , כיוונים המגלמים את הכוח לבחור בטוב ולנוע מטוב אחד לטוב שני . כשהוריו אינם מאמינים בכוחו לבחור בטוב , וכשהוא חש בחוסר אמונתם , מניין יוכל לשאוב כוח ? הרי כל כוחו בא לו מאהבת הטוב שלו . אם הוא רע , כיצד יוכל להתקדם מכאן ? * * * אומרת אמו : " הוא כבר בן תשע , ילד בן גילו אינו אמור להתנהג כך ! " איך היא יודעת ? אני דווקא יודע אחרת . כל דבר שהוא עושה הוא דבר שהוא אמור לעשות – עובדה , הוא עשה . נכון , אולי זה לא דומה למה שילדים אחרים עושים ( קרוב לוודאי שכן ) , אבל הוא אינו הם . הוא אינו אמור להיות הם . הוא אמור להיות הוא עצמו . תפקיד...
אל הספר