התיאטרון היהודי של התלמוד מעולם לא עלה על במה . הוא נוצר ונכתב בתרבות שאוסרת על ביקור בתיאטרון רומי , אבל כדרך האיסורים גם נמשכת אליו ומכירה אותו ומתעצבת אל מולו . חכמי התלמוד שהיו אחראים על האיסור לבקר בתיאטרון הם שיצרו את תיאטרון הצל , התשליל הדרמטי שהוצג רק בזירת עולמם הפנימי . מן הטרגדיה והקומדיה היוונית - רומית נלקחו המתחים הדרמטיים . זוהי דרמה קאמרית . בניגוד לסיפורי המקרא , שהם באופיים הפקות הוליוודיות הדורשות אלפי סטטיסטים - ים סוף שנפתח בדרך נס , הר עטוף באש , מרכבות אש העולות לשמים - התלמוד מזכיר סרטי סטודנטים . אפשר להפיק את הסדרה כולה בשני חדרים מרוהטים בפשטות ובמניין שחקנים . הדרמות מתרחשות ליד שולחן המטבח בטון מציאותי ואנושי . פאתוס בנוסח " תעביר לי את המלח " , ולא " קול דמי אחיך זועקים מן האדמה " . משום שזאת אמנות גדולה , אין הטון המאופק מצמצם את הריגוש , אלא דווקא גורם לסיפורים להיות מעצבי חיים . לתיאטרון התלמודי יש מאפיינים של סדרה , אולי אפילו אופרת סבון . גיבורי הרצף מאופיינים כל אחד בדמותו המובהקת : רבי יוחנן הוא " היפה " וריש לקיש " החזק " . רבי עקיבא הוא איש של הת...
אל הספר