התלמוד נפתח בשאלה : התנא , היכן הוא עומד כשהוא שונה " מאימתי " ? ה " סתם " , קול התלמוד האנונימי , מתבונן במשנה הראשונה של מסכת ברכות , להלכה הראשונה העוסקת בשעות קריאת שמע בערב , ותוהה : על מה מסתמך בעל המשנה כשהוא מצטט מה שנשמע כהלכה שכבר ידועה וקבועה ? על איזו הלכה הוא " עומד " ? האם היה לפניו טקסט קדום יותר ? האם התנא שונ ה , כלומר משנן , או יוצר ? המשנה נפתחת כך : מאימתי קורין את שמע בערבין ? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה , דברי רבי אליעזר . וחכמים אומרים : עד חצות . רבן גמליאל אומר : עד שיעלה עמוד השחר . ( בבלי , ברכות ב ע " א ) כשסתם הגמרא שואל איפה אתה , ה וא שואל על איזה טקסט אתה עומד . זו ראשיתו של הפרויקט הא ינטרטקסטואלי היהודי . זה שעיצב את היהודיות . הנחת העבודה העקרונית היא שאדם לא יוצר יש מאין , אלא תמיד יש מיש . כל טקסט חדש שנכתב " עומד " על טקסט קודם , בעל - פה או בכתב . זו תפיסה רעננה של מקוריות . אין בה יומרה להיות מקורי - כלומר לחדש יש מאין , אלא מחויבות להיות מקורי - מכיר ונסמך על מקורות . המקור הקדום יותר נתפס כאותנטי , כבעל עוצמה ראשוני...
אל הספר