ספרות התלמוד היא אלגנטית , נונשלאנטית , צנועה ומדויקת . ספרות שמציירת תמונות . הסגנון הוא פרשני . כל פרט בתמונה נתון לפרשנות : הזמן , הלבוש , המקום , המילים , השתיקות , המבט . אורח חיים מתבונן מייצר סיפורים מיניאטוריים שכאלה , שירי המציאות היומיומית : אישה המרימה עיניה ורואה את בעלה לאחר שנים של היעדרות , לבה פורח והיא מתה , תינוקת הנוזפת בתבונה ובעדינות פיוטית ברב מכובד , זונה מכרכי הים חוזרת בתשובה לאחר נפיחה שא ירעה בשעת תשמיש - רגעים לא גדולים , לא מכובדים ולא הרי גורל . היסטוריה של השגור , הנדוש , שלא תיכתב בדברי הימים החשובים והגדולים . אדרבה , כאן יימצאו רגעי המבוכה , האמביוולנטיות , רגעי ההפתעה , הרגע שלפני , הרגע שהוחמץ . לא ייזכרו בהם מלכים , רוזנים ומצביאים , אלא אם כן עברו במקרה ליד שדה של עובד אדמה וקנו ממנו פירות . לא ייזכרו בהם מלחמות , כיבושים , או גבולות חדשים . ספרות התלמוד היא ספרות חתרנית ומהפכנית . העדשה הממוקדת בקטן נוקטת עמדה ואומרת שהגדול , הגרנדיוזי , הניסים והנפלאות ודברי הימים הממלכתיים - לא אלה הגדולים באמת . להפך , בשל רעש ההיסטוריה השומע עלול להחמיץ את הרג...
אל הספר