סיבה נוספת . עליית הנוער שהגדירה עצמה כמפעל חינוכי התיישבותי חלוצי הייתה זקוקה לזרמי ההתיישבות השונים . בקיבוציהם היא יכלה להגשים את שאיפתה המרכזית , להשיל מהנוער העולה מצפון אפריקה את צביונו הגלותי ולהמירו בזהות חלוצית ישראלית ובכך להכשירו להשתלבות בהתיישבות העובדת . זאת ועוד , בזרמים ההתיישבותיים הלא דתיים נמצאו מקומות רבים לקליטתו של הנוער העולה . מקומות אלה היו גם זולים יותר ממקומות הקליטה במוסדות החינוך . זה היה גם יתרונם של זרמי ההתיישבות החילוניים על המגזר הדתי של עליית הנוער , שבו , כאמור , המעט נקלטו בהתיישבות הדתית והרוב במוסדות החינוך הדתיים . מתוך תפיסתה החינוכית חלוצית נמנעה הנהלת עליית הנוער מלהפנות נוער דתי צפון אפריקאי למוסדות חינוך דתיים חרדיים שתוכניתם החינוכית לא הייתה ברוח ציונית חלוצית . העיקרון השלישי היה נעוץ בהערכת אופיו הרוחני של הנוער מצפון אפריקה . בהנהלת עליית הנוער ובקרב נציגיה בתוניסיה ובמרוקו התגבשה תפישה , ולפיה חלק גדול מיהודי צפון אפריקה הם דתיים מתונים וחלק ניכר הם ‘ מסורתיים ' , כלומר מקיימים מעט מצוות , הולכים בגילוי ראש ופותחים את עסקיהם בשבת , ודת...
אל הספר