בגל העלייה הגדולה בשנים 1951 - 1948 עלו רוב העולים למגזר העירוני , לעיירות הפיתוח , לכפרים נטושים ולכפרי עבודה . האחרים עלו במסגרת העלייה להתיישבות ובמסגרת עליית הנוער . בגל השני של העלייה , כלומר , בשנים , 1956 - 1954 עלו כ - % 60 במסגרת העלייה המושבית וכ - % 40 בעלייה לעיירות הפיתוח ומקומות אחרים . רוב חברי התנועה , מנהיגיה ומקורביה עלו בגל השני של העלייה אולם אין בידינו להעריך את מספרם . מעורבותן של התנועות בגיוס העולים , ארגונם ואף שילוחם ארצה בתקופת היישוב הייתה רבה . העלייה אז הייתה מצומצמת , נעשתה באמצעות סרטיפיקטים , ואפשר היה לחלקה בין התנועות על פי ‘ מפתח מפלגתי ' . לאחר הקמת המדינה העלייה הייתה גדולה , והשימוש ב ' מפתח מפלגתי ' לא היה רלבנטי . הטיפול בעולים ובעלייה נעשה על ידי מנגנון ממוסד של הסוכנות היהודית , בעיקר בצפון אפריקה ובצרפת . התנועות נדחקו לשולי העלייה הכללית . לתנועה נותרו אפוא שני אפיקי מעורבות : א . סיוע לחברי התנועה ומקורביה , ב . השפעה על העולים , באמצעות תעמולה והסברה , להזדהות עם ‘ הפועל המזרחי ' ולקיים עמם זיקה במהלך העלייה והקליטה בארץ . שני גורמים היו מ...
אל הספר