ההומור דרכו שהוא מפריז , מבליט את הניגודים ומחריפם , מפגיש אותם ומטיל אותם זה כנגד זה , מביא אותם לידי התפוצצות — ואולם הכוונה היא להסתכל ולראות מאחור ; לחשוף לעין כול את פרשת התהוותם של הניגודים . דבר זה הוכח מן התיאור שתיארנו את " קווי הטעם " בסיפוריו של קפקא . שומה עלינו לחדור במבטנו לתוך תוכו של תהליך שילובם של קווי הטעם , ולהתיר בחיוך את התסבוכת . אבל יש לקבוע בבהירות רבה : ההומור אמנם מגלה את חוסר הטעם , אבל עדיין אין הוא יוצר טעם חדש . הוא מביא לידי הבהרת חוסר הטעם — ובמובן זה אפשר לומר : את טעמו של חוסר הטעם , כביכול טעם שלילי — אבל אין הוא מביא עמו כל טעם חיובי . הוא רק מוכיח שהאחדות הנתונה לא היתה , לאמתו של דבר , אחדות כלל ; וכן הוא מראה איך הגיעו לאחדות מדומה זו , אלא שבכך עדיין לא ניתנה אחדות חדשה . ב " הטירה " אמנם מתחוורת באופן מכאיב הסתירה שבין היחס לטרנסצנדנציה האופף את האדם כולו מצד אחד , ובין דמותו של מזכיר מנמנם ומפוקפק מבחינה מינית , שמגלם דווקא את הטרנסצנדנציה הזאת , מצד אחר . וכמובן עדיין אין זה פירוק בעיית הטרנסצנדנציה עצמה , ואף על פי כן אין זה מוליך לניהיליזם ...
אל הספר