ריכוז פולחן הקורבנות במקום אחד בהכרח היה מפקיע ממד דתי פולחני מחייהם של רוב בני ישראל . כאמור לעיל , מכיוון שרוב העם התגוררו הרחק מבית המקדש ולא יכלו לבקר בו לעתים קרובות , היה עליהם לוותר על טקסי היטהרות מסוימים ועל העלאת קורבנות לעתים מזומנות . הצורך להתיר ' בשר תאווה ' , דהיינו , אכילת בשרן של בהמות שנשחטו שלא במסגרת פולחנית , ביטל את הממד הפולחני של ארוחות בשר ( יב , טו טז , כ כב ) . ספר דברים לא ראה את ההשלכות האלה של החוק כדבר שלילי ; אדרבה , נראה כי זו היתה אחת ממטרות החוק האמור . מסקנה זו עולה מכך שגם בהקשרים המחייבים לכאורה דאגה לצד הפולחני , אין ספר דברים עושה כך . מורגשת בו נטייה להרתיע מריבוי נדרים , שהיו כרוכים בדרך כלל בהקרבת קורבנות ( כג , כג ) . העם כולו נדרש לעלות לרגל למקדש על מנת להתנסות בחוויות הרוחניות המתלוות לכך ( יד , כג ); אך בית המקדש איננו נחשב למקום מגורי ה ' ואין הספר מצווה לכבד את המקדש או להיזהר בטהרתו , כמצווה בספרות הכוהנית ( וי ' יב , ג ד ; טו , לא ; יט , ל ; כו , ב ) . ספר דברים מצמצם מאוד את התמיכה הכספית בבית המקדש , בכך שהוא מפקיע מידי הכוהנים והלו...
אל הספר