הכלל העומד ביסודו של משפט האוויר קובע כי כל מדינה היא בעלת ריבונות מלאה וייחודית על חלל האוויר שמעל לשטחה , לרבות מימי החופין שלה . ואולם מתוקף סעיפים 78 , ( 1 ) 58 ו 87 לאמנה בדבר משפט הים משנת , 1982 קיים חופש תעופה מוחלט מעל לכל האוקיינוסים מעבר לגבול החיצוני של מימי החופין . לפי משפט הים החדש , הרי חלל אוויר של מדינה כולל את חלל האוויר שמעל למרחב היבשה שלה , למימי הפנים ולמימי החופין הסמוכים שנמצאים בתחום הריבונות או החסות שלה ( אמנת שיקאגו , סעיפים 1 ו . ( 2 למדינת ארכיפלג ( ראו לעיל פרק ח § 8 . 03 ) יש ריבונות על חלל האוויר שמעל למימיה הארכיפלגיים , לצד זכותם של כלי טיס לנוע מעל נתיבים ימיים מוסכמים מתוך מימוש הזכות למעבר בנתיבים ימיים ארכיפלגיים ( אמנה בדבר משפט הים , סעיפים . ( 53 , 49 למדינת החוף אין זכויות בחלל האוויר שמעל שטחים אחרים שנמצאים בתחום השיפוט שלה , כגון האזור הכלכלי הייחודי והמדף היבשתי . מבחינת משפט האוויר , מרחבים ימיים אלה דינם כדין הים הפתוח . הוראות אלה של משפט הסכמי תואמות עיקרים מבוססים וותיקים של המשפט הבינלאומי המנהגי . כניסה של מטוס זר , צבאי או אזרחי...
אל הספר