ההכרזה בדבר מתן עצמאות לארצות ולעמים שבשלטון קולוניאלי , המוכרת כהחלטת העצרת בדבר פירוק המושבות , החלטה XV ) 1514 ) מיום 14 בדצמבר , 1960 הכריזה כי שעבודם של עמים לשלטון זר ולניצול יש בו משום פגיעה בזכויות אדם בסיסיות , הוא מנוגד למגילה והנו מכשול בפני קידום השלום ושיתוף הפעולה העולמי . עשר שנים אחר כך , בהחלטה XXV ) 2621 ) מיום 12 באוקטובר , 1970 חזרה העצרת ואישרה את הזכות הטבעית של העמים הנתונים בשלטון קולוניאלי להיאבק בכל האמצעים הנדרשים העומדים לרשותם נגד המעצמות בעלות המושבות שדיכאו את שאיפתם לחירות ועצמאות . נושא זה טופל טיפול מקיף יותר בהכרזה על הגברת יעילותו של עקרון ההימנעות מאיום או שימוש בכוח המסופחת להחלטה 42 / 22 מיום 18 בנובמבר . 1987 הכרזה זו נחתמת בהצהרה כי דבר בה אינו יכול לפגוע בכל דרך שהיא בזכות להגדרה עצמית , לחירות ולעצמאות , כנגזר מן המגילה , של עמים שזכות זו נגזלה מהם בכוח הזרוע , בייחוד עמים בשלטון קולוניאלי ומשטרים גזעניים או צורה אחרת של שלטון זר ; או בזכותם של עמים אלה להיאבק להגשמת מטרה זו , לבקש ולקבל תמיכה . נראה כי הכרזה זו החלישה את כוחו המחייב של האיסור...
אל הספר