שתי הוראות של אמנת וינה בדבר דיני אמנות עוסקות בבעיית ההתנגשות של כלל מנהגי עם כלל הנכלל באמנה . סעיף 38 עוסק , בחלק שדן באמנות ומדינות שלישיות , בכללים באמנה הנעשים למחייבים מדינות שלישיות מכוח המנהג הבינלאומי . הוא קובע כי שום דבר בכללים הנוגעים לאמנות ומדינות שלישיות אינו מונע שכלל שקבוע באמנה יהיה למחייב מדינה שלישית ככלל מנהגי של המשפט הבינלאומי , המוכר בתור כלל כאמור . סעיף 43 עוסק , בחלק שדן בבטלותן של אמנות , סיומן והתליית הפעלתן , בהתחייבויות שמטיל המשפט הבינלאומי ללא תלות באמנה . הוא קובע כי בטלותה או סיומה של אמנה , הסתלקות או פרישה הימנה או התליית הפעלתה ' אין בהן בשום אופן כדי לפגוע בחובתה של מדינה למלא אחר התחייבות הכלולה באמנה , ושהמדינה היתה כפופה לה לפי המשפט הבינלאומי ללא תלות באמנה ' . בתחילה אימץ בית הדין הבינלאומי גישה זהירה לעניין זה . בעניין המדף היבשתי בים הצפוני התקשה בית הדין לקבוע אילו מחלקי האמנה בדבר המדף היבשתי משנת , 1958 שלא היה אפשר להחילה על המקרה משום שאחד מבעלי הסכסוך לא היה צד לאמנה , אפשר להחיל בבחינת משפט מנהגי . השאלה היתה אם אפשר להחיל על המקרה ...
אל הספר