שלבי החורבן של בית המקדש הם ארבעה : א . הטלת המצור על ירושלים בעשרה בטבת . ב . הבקעת חומת ירושלים בשבעה עשר בתמוז . ג . שרפת בית המקדש בתשעה באב . ד . הריגת גדליה בין אחיקם בשלושה בתשרי ובוא הקץ על שארית הפלטה של ממלכת יהודה . פרק זה עוסק בימי האבל של ימי בין המצרים הכוללים את שני שלבי החורבן המכריעים ואת התקופה שביניהם . תקופת בין המצרים נפתחת בצום י״ז בתמוז , שהנשים כינוהו ׳אציאם אזגיר׳ ( = הצום הקטן , הקל ) , ושיאה הוא צום תשעה באב , הקרוי בפיהן ׳אציאם לכביר׳ ( = הצום הגדול ) . הכול ידעו על צומות אלו והקפידו עליהם , וזה הטעם , כנראה , שלא נהגו להכריז בתאפילאלת בבתי כנסיות על הצום ׳אחינו בית ישראל שמעו׳ בשבת שלפני הצום . בקהילות תאפילאלת מחמירים באבלות כדעת הרמ״א וכרוב שאר קהילות מרוקו : החל מי״ז בתמוז ועד יום תשעה באב מנהגי האבל מוסיפים ומחמירים מתחנה לתחנה : א . מי״ז בתמוז אין מסתפרים , אין עורכים אירועי שמחה ואין מברכים ׳שהחיינו׳ אפילו בשבת . ב . מראש חודש אב אין אוכלים בשר ואין שותים יין , אין מתרחצים ואין מכבסים . ג . בערב תשעה באב אין אוכלים בסעודה המפסקת אלא תבשיל אחד שאינו בש...
אל הספר