ידיעות אחרונות , י " ב באב תשס " ד , 30 . 7 . 2004 חורבן היישובים איננו תלוי כלל במידת הסימפטיה שנקבל בעיתון הארץ . חברים , מדובר בעניין היסטרי , ואם לא נהיה היסטריים אין לנו שום סיכוי לבלום אותו קוראים שמאלנים מתבקשים לדלג הפעם על הטור הזה , הוא לא נועד לכם אלא להתייעצות פנימית של כוחותינו , ואיתכם הסליחה . אין מה לומר , חברים , ההתרגשות היתה באמת גדולה , וההרגשה היתה שעשינו דבר ענק . בדיוק בשבע התחלנו לשיר ' התקווה ' . בהתחלה די בהיסוס , כי לא היו רמקולים ולא תזמורת ולא אף אחד שמנחה את האירוע . האנשים התחילו לשיר לפי השעון , " כשתשמעו את הפיפסים של החדשות תתחילו לשיר " , ובשתי השורות הראשונות היינו קצת צאן ללא רועה , וקצת מקהלה ללא מנצח . אבל בשורה של " ולפאתי מזרח " כבר שרו כולם בקול רם והחזיקו ידיים , וידעת שלאורך תשעים קילומטר עומדים אנשים ושרים איתך מילה במילה . זה היה מרגש . אבל עוד באותו ערב התחילו השמאלנים לחלק מחמאות . " מפגן כוח מרשים " , " איזו פעולה יפה " , " מתנגדי ההתנתקות הציבו לעצמם אתגר ועמדו בו בכבוד " . ולמחרת בכל העיתונים , כולל ' הארץ ' , כותרות מפרגנות , צילומי ע...
אל הספר