בנגקוק . ערב שישה בדצמבר של שנת . 1998 אנחנו ישובים במכונית , בדרך לארוחת ערב . פקקים , פקקים ועוד פקקים . קשה להתרגל אליהם . העיר הזאת ידועה לשמצה במצב הקטסטרופלי של התנועה שלה אבל עד שאתה לא חווה את העניין בעצמך אתה לא מבין את גודל הצרה . בני המקום כנראה התרגלו לעניין כי הם מקבלים אותו בשלוות נפש . למרות שהכול תקוע על רחוב סוקומוויט , ציר התנועה המרכזי בבנגקוק , אף אחד לא מעלה בדעתו להשתמש בצופר , לכעוס או לצעוק . כולם ממתינים בסבלנות שהשוטר ישחרר את הצומת , למרות שהם היטב מבינים שהוא חלק מהבעיה . העם הזה צייתן בדיוק כמו שהוא חביב . ואם לא די בכך , עבודת החפירות להצבת עמודי בטון שיחזיקו את תשתית הרכבת הקלה ביטלו נתיב לכל כיוון בכמה רחובות ראשיים בעיר והרעו משמעותית את המצב הרע ממילא . החפירות האלה נמשכות כבר שלוש שנים תמימות והרשויות הבטיחו שהעבודות יסתיימו בשנה הבאה , סמוך ליום ההולדת של מלך תאילנד האהוב בומיבול . אף אחד לא באמת מאמין לזה . לתושבי בנגקוק התאילנדים יש אכן את הסבלנות הנדרשת אבל לי אין . הפקקים מוציאים אותי מדעתי . כניסת השבת מתקרבת . יעל רעייתי ובני איתי , שנולד לא מכ...
אל הספר