כתבתי ספר זה לך , בני , אף על פי שלעולם לא תקרא אותו וגם לא תדע על קיומו או על משמעותו עבורי , אבל גם כדי שלא תישכחו , אתה וחבריך , בקרן זווית שלחברה יהיה נוח לשים אתכם בה . אני עומדת בביתך או בחדרך ומביטה סביב . יש לך חדר משלך והוא מסמל את כל עולמך . אין לך הרבה צרכים ודרישות . יש בחדר מיטה , לא רחבה במיוחד , מיטת יחיד ; ארון בגדים המספיק לכל צרכיך , בגדי קיץ ובגדי חורף . אין בו בגדים חגיגיים , כי כמעט שאין אירועים חגיגיים בחייך . אין בחדר הזה ספרים , כי אינך קורא להנאתך , אבל יש בו פסנתר , שבילינו לידו יחד שעות רבות . על הקיר ציורים שלך – כל אחד במסגרת נאה ומכבדת . והתמונות תמיד צבעוניות , עליזות ומבוצעות “ ביד טובה " ובכישרון רב . במסגרת נוספת , התלויה על קיר חדרך , צילומי המשפחה . בחרנו לשים אותם שם כדי שימשיכו להיות חלק מחייך , להזכיר לך שאתה שייך . מסגרת הצילומים הזו קבועה ועומדת בחדרך כבר שנים , ללא שינוי . נראה כי לעולם לא תורחב עם תמונות משפחה משלך , כי לא תקים משפחה משלך . לא יהיו לך אישה , ילדים ונכדים , חייך יימשכו תמיד בעולמך הצר . הבאתי אותך לעולם עם כלים כל כך לא מתאימים...
אל הספר