“ הדרך שלנו בהתחלה , הייתה דרך של חיפוש , שהובילה אותנו לחפש כל פירור נייר שעוסק באוטיזם , כל פירור מידע , כל חצי ידיעה ברדיו או בטלוויזיה " , חולקת אתי גילה את זיכרונותיה : זה היה איזה סוג של התמכרות לחיפוש מידע ... אחר כך עברנו גם לאיסוף החומר לצורך הפרסום שלו באלו " ט . זאת אומרת , במקביל לחיים שממילא לא היו קלים , במקביל לעבודה ולכל המחויבויות שלנו ... זה היה לקרוא ולכתוב , לשדל אחרים שיספרו , להקליט ולערוך ולקרוא ובמשך שנים ... עשיתי זאת מתוך החשיבות של הנושא למען הילדים שלנו ... בעקבות העבודה של ההורים החינוך כאן קיבל את הכיוונים שלו ואת העושר שלו והמקצועיות שלו ... אז זה עלה על גדותיו ... כשהלכתי אז לספר על גלעד , אני ידעתי שאני עושה את זה למענו ולמען חבריו ... הכרתי כל ילד , וכשהלכתי למסגרת לחיים או לבתי הספר , ידעתי שאני הולכת למען הילדים עם שמות אלה ואלה ואלה , שהם מול עיניי . היום זה מאוד מאוד התרחב . ההורים פעלו במעגלים חברתיים שונים ובהם הרצאות ופגישות לקראת ימי התרמה , הסברה בבתי ספר , הופעה באמצעי התקשורת ומיצוי קשרים אישיים . בהדרגה נוצרו תכניות טלוויזיה , סדרות וסרטים ...
אל הספר