ההתמודדות מעוררת לעתים רגשות של שותפות בחוויות ההוריות , אך עולים ממנה גם קולות של בדידות והתרחקות . הדגשת השותפות מתבטאת בתיאור הרגשות , העמדות והאסטרטגיות של שני ההורים , כפי שאומרת רבקה : הגיע הזמן שרועי היה צריך ללכת לגן . וגם התעוררה בעיה חברית , לנו כהורים . ישבנו ודסקסנו , אני ומוטי , והיה ברור לנו בצורה מאוד טבעית שהסביבה שלנו תהיה בבית . באופן מאוד אינטנסיבי הבנו שיש לנו בעיה רצינית והשלמנו עם זה . אמרנו – רגע , יש לנו עוד ילד , יש לנו את החיים שלנו , אנחנו מאוד צעירים ואי - אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח . התחלנו להזמין אנשים אלינו הביתה וסיגלנו טקטיקה שהיו באים אנשים והיו מבינים שישנו גל וישנו רועי . טלי מתארת שיתוף ועזרה הדדית , מעין חלוקת תפקידים בין בני הזוג , אך גם גמישות בחלוקה זו , ותמיכה רגשית , הנדרשת ביתר שאת ובשונה ממשפחות “ רגילות " : כן , אהוד מאוד עזר . אני , היו לי הרבה קשיים . אצל אהוד בדיוק להפך ... הוא היה לוקח אותה והולך אתה ולא עושה חשבון ... הרבה שנים לקח לי להבין שקרן חשה כנראה בהסתייגויות שלי , בהתנגדות שלי ובקושי שלי ... אצלנו באמת , למרות שאהוד עבד ... ב...
אל הספר