עכשיו שוב התעוררנו . ( אפרת ) הסעיף הקודם הסתיים במציאת מסגרת מסודרת ויציבה למתבגר . כאן עשינו קפיצת דרך ואנו עוצרים בהווה , במקום שבו מתרחש השיח שלנו . מעמד סיפורי זה הוא צומת . אפשר להעיף מבט ממנו על העבר ובה בעת להתבונן לכיוון העתיד . כבר חלפו יותר משני עשורים מאז שנות הלימוד בבית הספר ומן האירוע של היציאה מן הבית , ובסיפורי ההורים כמעט שלא נמצא אזכור לתקופה זו בחיי ילדם . דווקא עקב ההיעדרות הזאת שבה ומכה בך התחושה הכואבת , כי לעומת חיי אדם נורמטיבי , ששנות בגרותו גדושות באירועים אישיים , בחיי הבוגר האוטיסט מתרחש כה מעט : לא נישואים ( ולא גירושים ) , לא הקמת משפחה והולדת ילדים , לא המשך לימודים וכדומה . להורים יש כה מעט להיאחז בו . עיקר העשייה מוקדשת לשמירת הקיים , לשמירת הקשר האישי ולהתנהלות של חיי היום - יום . ממבט ספרותי אנו נמצאים במישור אפי , ללא אירועים יוצאי דופן או עלילה סיפורית בעלת מפנים דרמטיים . החוקרת הנרטיבית גבריאלה ספקטור-מרזל דנה ב " בחירה נרטיבית " המדגישה אירועים או עובדות בהיסטוריית החיים ש " שווים סיפור " , בעוד נושאים שאינם קשורים לכך ישירות מושטחים או מושתקים ...
אל הספר