ההיסטוריה " . אדרבה , " הספרות מגלמת את דמותם או בבואתם של החיים האנושיים , והדמות הזאת משתקפת בהכרח רק מבעד למנסרת רובד המוצא ההיסטורי שלה " . זה המקור לפילולוגיה ההיסטוריציסטית של אוארבך וגם להומניזם שלו . אוארבך הכיר , כמובן , בהבדל הנרחב שבינו לבין שפיצר : "פירושיו של שפיצר עוסקים תמיד בעיקר בהבנה המדויקת של הצורה הלשונית האישית , ביצירה מסוימת או בסופר מסוים ... אני , לעומת זה , עוסק במשהו כללי יותר ... מטרתי היא תמיד לכתוב היסטוריה . לכן לעולם איני ניגש לטקסט בתור תופעה מבודדת ; אני מפנה אליו שאלה , ושאלתי , לא הטקסט , היא נקודת המוצא הראשונית שלי " ) . LLP , 20 ההדגשות שלי ( . חוקרים אחרים מסכימים אתו : שפיצר " התעסק תמיד בהבנה המדויקת של האינדיבידואליות של הטקסטים , ואילו מחבר הספר מימזיס " נוטה דווקא " להסתעף לחזונות מכלילים של התהליכים ההיסטוריים " . לעומת אוארבך וקורטיוס , שהשתמשו בתולדות הספרות כדי להיאבק נגד הנחות הפילולוגיה הארית , טען שפיצר ש " התחלנו להתעלם מן האופי הפילולוגי של תחום תולדות הספרות , שעוסק ברעיונות שהובעו בצורות לשוניות וספרותיות , ולא ברעיונות עצמם ) שה...
אל הספר