סיפורי דוד מכילים התמודדויות מגוונות של דוד עם מצבי אבדן . החלוקה הברורה ביותר היא בין אבדן במישור הלאומי ציבורי ( מות שאול ויהונתן , רצח אבנר ) לאבדן במישור הפרטי ( מחלת התינוק ומותו , רצח אמנון ורצח אבשלום ) . לצד אלה מצאנו גם התמודדות קולקטיבית של דוד ואנשיו עם אבדן קולקטיבי ופרטי כאחד , שביית נשותיהם וצאצאיהם בצקלג . כפי שראינו , תגובותיו של דוד למצבים של אבדן לאומי היו ממלכתיות , ועלו בקנה אחד עם הסדר הטוב . הן סייעו לו לזכות באהדת העם ושיפרו את סיכוייו למלוך על כל ישראל . קשה להעריך את מידת ההתאמה שבין טקסי האבלות שנקט דוד ובין רגשותיו במקרים הללו , ויש מקום לחשד שהחזות האבלה שהציג בפני הציבור לא שיקפה נאמנה את רגשותיו , שהיו אולי מורכבים יותר . לעומת זאת , התמודדויותיו של דוד עם מצבים פרטיים של אבדן לא כוונו לציבור הרחב , ועל כן ניתן לצפות להתאמה בין התנהגותו ובין רגשותיו . הדברים נכונים בעיקר בנוגע לאבלו של דוד על רצח בכורו אמנון ועל מות אבשלום . חשיבות מיוחדת יש לתגובת דוד במקרה האחרון . היגון החריף שבו הגיב למות אבשלום היה אותנטי לגמרי . תגובתו פרעה את הסדר החברתי במקום לתרום...
אל הספר