ג. אבל פרטי: בין דוד לאלוהיו: "בעוד הילד חי צמתי ואבכה" - אבלות וקימה מאבלות עם מחלתו ומותו של הבן התינוק (שמ"ב יב, טו–כה)

מקרה המוות הראשון שעמו נאלץ דוד להתמודד בתוך משפחתו , שעליו מדווח לנו , הוא מות התינוק שנולד בעקבות חטא הניאוף עם בת שבע . זהו מקרה המוות היחידי בבית דוד שלא בא בהפתעה , אלא היה בגדר מוות ידוע מראש , הן משום שנתן הנביא ניבא את מות הילד הן משום שהילד היה חולה שבעה ימים קודם שמת . הבדל זה שבין מות התינוק למקרי מוות אחרים בבית דוד מבהיר חלקית מדוע הפך דוד את הקערה על פיה : הוא נהג מנהגי אבלות לפני מות הילד , ופסק מהם מיד לאחר מותו . התנהגותו הפתיעה את עבדיו , ותגובתם דובבה אותו להבהיר את עמדתו . מנהגי האבלות שנהג דוד עם מחלתו של התינוק , שאותם מציין הכתוב במפורש , הם צום ושכיבה על הארץ : " ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה" ( שמ " ב יב , טז ) . חטאו של דוד עם בת שבע - " וישכב עמה " ( שמ " ב יא , ד ) - הוביל לשכיבת דוד על הארץ , בניסיון לכפר על חטאו ולבטל את גזרת המוות שנגזרה על הבן שנולד מהחטא . בהמשך תשמשנה אותן מילים שציינו את החטא לתיאור ניסיונו של דוד לנחם את בת שבע : . 59 בירץ ' ( שמואל , עמ ' 1192 – 1191 ) ווינשטוק ( מות שאול ) עמדו על ההקבלה שבין דוד לשאול . לפי המסופר בשמ " א ל , דוד...  אל הספר