אין במקרא התייחסויות רבות לאבל של גבר על אשתו או של אישה על אישה , אף שאין ספק שגברים שאיבדו את נשותיהם או נשים שאיבדו את בעליהן נהגו מנהגי אבלות על בן הזוג או בת הזוג שהלכו לעולמם . הגבר היחידי במקרא שמסופר עליו מפורשות שנהג מנהגי אבלות עם מות אשתו הוא אברהם : " ויבא אברהם לספ ֹ ד לשרה ולבכתה " ( בר ' כג , ב ) . אין כאן תיאור של התפרצות רגשות ספונטנית . נראה שבצירוף " לספד ... ולבכתה " הכוונה להצביע על כך שאברהם קיים את חובתו כלפי אשתו המנוחה ונהג את מנהגי האבלות המקובלים , שכללו מנהגים נוספים ( כגון קריעת בגדים ) מעבר למספד ולבכי . הכתוב " ויבא אברהם" מעורר את השאלה היכן היה אברהם כאשר מתה שרה . חז " ל השיבו בנות המלך הבתול ֹ ת " - שמ " ב יג , יח ) התכוונה להביע את אבלה וצערה על מה שאירע לה , אולם בלא דעת סימלה את השינוי שחל בה ואת הפיכתה מבתולה לבעולה . ראו בר אפרת , העיצוב האמנותי , עמ ' . 225 – 224 . 18 מל " ב ג ; ו , ח – כג ; ז , א ; וכן בסיפור זה גופו - מל " ב יג , יד – יט . במקרה אחר הוא ריפא את נעמן , שר צבא מלך ארם , מצרעתו ( מל " ב ה ) , ושירת במעשה נס זה את מלך ישראל , שכן ...
אל הספר