לפי התלמוד , האבל אסור באכילה , בשתייה , בסיכה , בנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ( בבלי , תענית ל ע " א ) . במקרא אין אזכור מפורש לאיסור יחסי אישות בתקופת האבל , אך סביר שאיסור כזה נהג . נראה שזוהי ההנחה העומדת בבסיס הסיפור על פיתוי יהודה בידי תמר ( בר' לח ) . תמר , שידעה שיהודה קם מאבלו על אשתו ( שם , יב ) , הייתה יכולה לשער שהוא נמצא במצב של רעב מיני לאחר תקופת האבל , ולפיכך זוהי הזדמנות טובה בעבורה להתחפש לזונה ולפתות אותו לקיים עמה יחסי מין . יחסי אישות כדרך לציין את סיום האבל נזכרים במקרא במקרהו של דוד שבא על בת שבע אשתו לאחר מות התינוק ( שמ " ב יב , כד ) . כנראה שגם ציון יחסי האישות שבין אפרים לאשתו בא לסמל את סיום אבלו הממושך של אפרים ( דה " א ז , כג ) . בדומה לכך בספר היובלים מסופר כי לאחר האבל הממושך של אדם וחוה על הבל , אדם " שמח וידע שנית את אשתו " ( ספר היובלים ד , ז [ עמ ' רכט ]) . לפי עדותו של דיודורוס סיקולוס , גם מנהגי האבלות במצרים העתיקה כללו התנזרות ממין ( ספר ראשון , סעיף 72 [ עמ ' . [( 249 הימנעות מיחסי מין לציון אבל עולה גם ממכתב מיהודי יב , שבו ביקשו מתושבי ירושלים לס...
אל הספר