כשיר " אברהם " * ' מציג מאיר ויזלטיר את דמותו של אברהם אבינר באור שרבה מדה המסורתי , ובכך הוא מצטרף למגמה פרשנית מודרנית , המטילה ספק בקודים המוסריים של אברהם . הנחת היסוד של הדובר השירי שוללת את ההתגלות ומציגה אותה כפרי דמיון אנושי . עובדה דו מערערת את סמכותו של הטקסט המדרשי , חולקת עליו ואפילו חותרת תחתיו , בהציגה פרשנות שובה לאישיותו של אברהם . מנקודת מוצא זר , כל מעשה של אברהם המוצג במקורות כאות של אמונה . הופך כאן לסממן של טירוף . אנוכיות והתנשאות . הטור הפותח את השיר " הדבר היחיד שאהב אברהם בעולם היה אלוהים " כקריאה ראשונה בקרא כסופרלטיב . כדבר שבח על התנהגות טובה כאופן יוצא דופן . וכך ממשיך הדובר לתאר בבית הראשון את אלוהי האנשים האחרים , אלה העשויים עץ או חומר וצבועים אדרם מעשה ידי אדם , אלוהים שיוצריהם שטופי זימה , סרבאי בשר ויין , אלוהים שנמכרו בשרק כמר בצל למרבה במחיר . את כל אלה לא אהב אברהם . ולכן " הוא חישב לר אל משלו ועשה עצמו בחירו " . פתרונו של אברהם לשאט הנפש שעוררו בו האלילים ליוצריהם היה '' לחשב '' לעצמו אל חרש , משמע : בשקט , בקור רוח , בשיקול דעת חשב על חלופה לאלוה...
אל הספר