בעוד שהמוטיב האנטי קנאי בספרות חז״ל נפרש כאן בשזירה תמטית רחבת היקף , לא נידון עניין תוקפו מעבר לאותו מארג אינטר טקסטואלי . בעיקר לא הועלו לגביו שתי שאלות קרדינליות : ( א ) מה משקלו הראלי במאזן הכולל של הגות חז״ל ? ( ב ) ברובד סובייקטיבי יותר , מה מידת הרלוונטיות שלו עבור מי שניתן להגדירו כבעל רגישות מודרנית ? שאלות אלה מחייבות ניתוח מעמיק , ולא נוכל לחפש להן תשובות מפורטות במסגרת הנוכחית . נסתפק בציון נקודות אחדות העשויות לסייע בליבונן . ניתן לנסח את השאלה הראשונה בדרך אחרת . האם אכן קיימת אצל חז״ל נטייה כה חזקה לכיוון האנטי נורמטיבי של החסד ? האין קביעה זו נובעת משני הדגשים מלאכותיים הפוגעים באיזון העדין , הנשמר תמיד על ידי החכמים , בין חומרת הדין להליכה חסידית לפנים משורת הדין ? שני הדגשים אלה הם : . 1 ההתמקדות בספרות האגדה , הנמשכת מטבעה לצד החסד וחופש הדמיון , כשהפן הלגליסטי של ההלכה , הבולט כל כך במסורת התלמודית , אינו נלקח בחשבון , אם לא נמחק כליל . . 2 ההתמקדות בנושאים יוצאי דופן ( תהליך ההולדה המשיחית , שבירת הלוחות , ריקודו של דוד ... ) שספק אם אופיים החתרני מייצג יותר ממגמה ...
אל הספר