לחשיפת הפער הרעיוני בין ר׳ יוחנן בן זכאי ור׳ עקיבא ראוי לבחון את נקודת המוצא של כל אחד , ההתנסות הראשונה העוברת עליו , מעין חוויה מעצבת המטביעה את חותמה על כל פועלו בעתיד : ר׳ יוחנן בן זכאי עשה פרגמטיא ארבעים שנה ולמד תורה ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה . ר׳ עקיבא עשה בור ארבעים שנה ולמד תורה ארבעים שנה ושימש את ישראל ארבעים שנה . מה פשר הדואליות המוזרה : לעשות פרגמטיא / לעשות בור ? לאור הקרבה הסמנטית בין בור ובריון , דומה שנרמז על אנטגוניזם יסודי בין ריב״ז המחפש ברוחו הפרגמטית את הפשרה עם רומי , לבין ר׳ עקיבא הבור – התומך כמו הבריונים ( כינוי לקנאים בסוף ימי בית שני ) במרד נגד הכובש . הנחה זו מקבלת חיזוק ממאמר שכבר עלה לדיון ומקשר ישירות בין יבנה לפרגמטיא . כשר׳ יהודה הנשיא ובן לווייתו נתקלים בדרך באדם זר – פקיד רומי ? – המבקש לדעת מי הם , תעודת הזהות שהם מציגים בפניו ( האמורה לשמש להם גם כתעודת ביטוח ) אינה אלא הפרגמטיות של יבנה : מי אתם ? יהודים . מה אומנותכם ? סוחרים ( פרגמטוטין ) . ולאן אתם הולכים ? לקנות חיטה מן האוצרות של יבנה . מדוע מאגרי המזון מובאים כסמל לרעיון הפשרה ? ...
אל הספר