בין השמשות

נחזור לסיפור של רשב״י , על המתח השורר בו בין המציאות לאידאל . האם ניתן לחברו למיתוס האפלטוני של המערה ? הדבר אפשרי , אך בתנאי שנבין כי הבסיס להשוואה אינו הדמיון אלא השוני . בעוד שהיציאה מן המערה מסמנת , גם כאן וגם שם , צעד חיובי , המשמעות הנצמדת לה הפוכה . ביסוד ההשקפה האפלטונית נמצאת כידוע הבקשה להימלט מן הגשמיות אל עולם האידאות , עד לאידאת הטוב או האחד המשולה לאור המסנוור של השמש . לעומת זאת , דומה שרשב״י נועד לבצע מהלך הפוך . תחילה מתנהלים חייו במדיום שכולו רוחניות – עד שכמו השמש הוא שורף במבטו את מי שאינו עומד במבחן האידאל – ומה שעליו ללמוד הוא דווקא לשוב אל העולם הגשמי – עולם רלטיביסטי שאינו נשלט על ידי האידאל של אמת או שמש אחת אלא שייך במהותו לתחום הביניים של הספק : התחום של ׳בין השמשות׳ , הזמן שבו החכם , למראה הזקן הרץ עם ענפי הדס , משלים עם הוויית העולם הזה ! כך ניתן להסביר את הקרבה המפתיעה בין סיפור רשב״י לביקורת האנטי אידאליסטית של הוגה דעות כמו ניטשה . אצל השניים , מי שנמשך לרוחניות יתר אמור לתקן את עצמו בדרך דומה . עליו להתנער מן הניכור ההרסני שבחיי האידאל ולהתפייס עם הארצי...  אל הספר