מכל האמור לעיל מתבהרת האנטיתזה בין הקנאות והרעיון הטבוע בתהליך המשיחי . מאז הצו ׳פרו ורבו׳ נועדו בני האדם להתפזר על פני הארץ , ובעקבות הפצתם או הפרדתם צצה השאלה הקרדינלית של היחס לאחר . האם יחס זה עומד בסימן האיסור – איסור הזיווג עם הזר , מעשה כלאיים שאינו ראוי להוליד ? או שמא אפשר שדווקא במגע עם הזר , מתוך הפירוד והניכור , יתממש תהליך ההולדה המשיחית ? מובן שדילמה זו מתמקדת בלוט וצאצאיו , עמון ומואב . מאחר שלוט נפרד מאברהם , הקשר אתו יכול להתפרש בשתי דרכים . מן הצד המתנגד למגע עם הזר עולה האסוציאציה עם הפרדה , סמל לעקרות הבאה כתוצאה מעירוב הזרע : ׳הפרד נא מעלי׳ ( בראשית יג , ט ) , הבדל נא אין כתיב כאן אלא הפרד , מה הפרדה הזאת אינה קולטת זרע , כך אי אפשר לאותו האיש להתערב בזרעו של אברהם . לפנינו הגישה השוללת את עירוב הזרע , זו של עזרא ונחמיה התובעים על סמך האיסור ׳לא יבוא עמוני ומואבי׳ להבדיל את זרע ישראל מבני הנכר . אך מנגד אנו מוצאים את 58 חגיגה ג ע״א – ע״ב . הזכרת ר׳ אלעזר בן עזריה בהקשר זה מעלה שאלה מעניינת . גם כאן , וגם בתור מחליפו של ר׳ גמליאל על כס הנשיאות , הוא מצטייר כשותף של ...
אל הספר