נחזור אל מה שהוצג במבוא כתבנית יסוד בסוגיית הקנאות : מצד אחד , הבן הנבדל מאחיו בעמדו בקשר ישיר עם האב ; ומנגד , שאר האחים המתנערים מאותו קשר לטובת החיבור הדינמי ביניהם . בתבנית זו טמונה השאלה הנוקבת בדבר עמדתו של האב האל : הבן החריג או חבורת האחים , מי עדיף בעיניו ? לאור סיפור נידויו של ר׳ אליעזר , דומה כי התשובה ניתנת בקלות . על אף הגיבוי שהאל מעניק למראית עין לבנו החריג – ׳הלכה כאליעזר בני׳ – הוא מקבל את הנידוי שגוזרים עליו אחיו – ׳נצחוני בני׳ . ואולם , כנגד תסריט זה , נוכחנו בתסריט אחר בעל מגמה הפוכה . בשעה שאחיו של אליעזר הצעיר דוחקים באביהם להדירו מנכסיו , האב נוטה תחילה לשמוע לעצתם . אך לאחר זמן הוא חוזר בו ומתנכר דווקא להם , כשבהגיעו לירושלים הוא מתוודע בנוכחות כל נכבדי העיר לערך האמתי של בנו החריג . למרות המקום השולי שאותו תסריט ממלא בעולם החכמים , אסור להמעיט בחשיבותו . שכן גם בתסריט הראשון אין האחים יוצאים נקיים מן הצעד שהם נוקטים נגד הבן החריג . על אשמתם כלפיו ניתן ללמוד מן התוצאות הטרגיות של האירוע : ׳האף הגדול׳ המשתרר בעולם , כאילו אימץ האל את חרון אפו של ר׳ אליעזר , וחמור...
אל הספר