כמתואר לעיל , למקבלי ההחלטות היה קשה לסטות דרך קבע מהערך המעוגן של הפעלת מדיניות הריסת הבתים , ובשנת 2008 הוחלט להחזיר את המדיניות לפעולה . העובדה שוועדת שני לא פעלה בשקיפות פגעה ביכולתה להשפיע על מקבלי ההחלטות . אפשר גם שהיא נתפסה כקיצונית מאחר שהיישום לא היה הדרגתי אלא מידי . ככל הנראה היה נכון יותר לבצע את השינוי באופן שהיה מערב את מקבלי ההחלטות הרלוונטיים בשיקולים שעמדו לפני הוועדה , ובפרט מתוך שיתוף בנתונים שהביאו את הוועדה לגיבוש מסקנותיה . אפשר ללמוד מהמצגת בנושא הריסת בתים שהייתה כוונה לבצע את הפסקת המדיניות בהדרגה . הנקודה הראשונה בשקף 30 במצגת מראה , למשל , כי הרעיון היה להתחיל בהפחתה של המדיניות ורק לאחר מכן להפסיקה לגמרי ( ראו השקף בעמוד הקודם ) . ואולם נראה שבפועל היישום היה מידי . לדעתנו ניתן ללמוד ממקרה זה שכדי ששינוי במדיניות יצליח , כדאי לעשותו בהדרגה ובשיקול דעת , וכך יתאפשרו יישומו וקבלתו של הערך המעוגן החדש . מלבד זאת ככל שהתהליך יערב מספר רב יותר של מקבלי החלטות וכן ישמור על שקיפות , בדרך של שיתוף במידע הרלוונטי לדיון כגון נתונים אמפיריים , כן תהיה השפעתו ניכרת יות...
אל הספר