ככל שלומדים יותר על בעיותיה של הרפואה הכללית כך רואים את הצורך העצום בפסיכותרפיה . בזמנו של בלינט יכלו רק בעלי אמצעים לשלם עבור פסיכותרפיה , ובמסגרת ביטוח הבריאות של בריטניה , ניתן מעט מאוד בשטח הזה . גם רוב הפסיכיאטרים היו נגד טיפול בפסיכותרפיה , באופן גלוי או סמוי , ורק במקרים מיוחדים המליצו על פסיכותרפיה או אף לקחו על עצמם להיות המטפלים . רוב הפסיכיאטרים האמינו יותר בשיטות טיפול ביולוגיות : נזעי חשמל , תרופות , ניתוחים מוחיים , וכן הלאה . בלינט שואל , מה ניתן לעשות , אם כן , כדי שהחולים שזקוקים לפסיכותרפיה , אכן יוכלו לקבל אותה . לדעתו , עוינים רוב הפסיכיאטרים את הפסיכותרפיה ; אלו שכן עוסקים בה , יעדיפו מקרים קשים ומסובכים , ולא את הפסיכותרפיה שתוארה בספר זה . גם לאלו שדוגלים בפסיכותרפיה , אין זמן ואפשרות לתת את הטיפולים הנפשיים שתוארו . בלינט מבקר את ההתמחות בפסיכיאטריה בבריטניה . מתמחה בפסיכיאטריה ילמד הרבה על מבנה המוח , הפיזיולוגיה שלו , פרמקולוגיה וכדומה ; אך רק בודדים יקבלו הכשרה קצרה ושטחית בפסיכותרפיה . בהכשרה קצרה כזאת , לא חל ה " שינוי המוגבל אבל המשמעותי באישיות " ( של המ...
אל הספר