נקודה נוספת להתייחסות הינה : הרופאים רשמו בדייקנות , ובתשומת לב רבה , את הסימנים והתסמינים הפיזיים , כמו כן גם את הטיפול שניתן למחלות פיזיות אלו . לעומת זאת , ל " תסמינים נירוטיים " ( כלומר נפשיים ) הייתה חשיבות משנית , וברישומם כמעט ולא הוזכר הטיפול שניתן להם . כאן בלינט חוזר ומדגיש , שהרופאים , שאת הרישומים שלהם הוא חקר , היו מאוד מעוניינים בהיבטים הנפשיים והפסיכותרפויטיים של עבודתם . מכאן שאפילו אצל רופאים כאלה , לחולים , שסבלו בעיקר מתסמינים פיזיים , ניתן " מעמד " יותר טוב , ואולי הם קיבלו גם טיפול יותר טוב . התהליך של " שלילה" ( exclusion ) של מחלות פיזיות , הינו קובע בדיעבד גם את " המעמד " ( החשיבות ) של החולה . בהמשך עולה השאלה , האם רופא צריך - ומסוגל - להתייחס לסימנים נירוטיים קלים , או להפרעות קלות בהתנהגות , שעלולים להיות סימנים ראשונים של הפרעות נפשיות קשות יותר ? דוגמה לכך היא אב , שהביא את בנו , ילד בגיל מתקדם מדי , לקבלת חיסון . כמובן , שהרופא צריך קודם כל לגרום לכך שהילד יקבל את החיסון ( אם אין הוראות - נגד רפואיות ) . אבל האם רופא צריך ויכול לחקור , מדוע האב , ולא האם ...
אל הספר