כשם שהרמב " ם מציג את שיתוף הפעולה החברתי כתנאי הכרחי לקיום האנושי , כך הוא מציג בעקיבות ובמופגן את ההתבודדות כמצב שלילי במהותו להמון בני האדם , וכמצב שהוא אולי עדיף תאורטית מן הבחינה האישית , אך כמעט בלתי – אפשרי בשלמותו מן הבחינה המעשית ולא רצוי מן הבחינה הציבורית עבור החכמים . התבודדותו של אדם הראשון במצב העדני מוצגת כאמור כמצב האנושי האידאלי בהתגלמותו . לעומת זאת , במצב החברתי לאחר שנענש וגורש מגן עדן , ההתבודדות היא מצב שלילי במהותו . אפילו האדם השלם , השואף לחזור למצב העדני של שלמות המושכלות שהיא " לו לבדו " , כפי יכולתו של האדם להשיג זאת , נזקק בהכרח , ולו במידה 6 מורה הנבוכים ג , נד , מהדורת שורץ , כרך ב , עמ ' . 673 מוגבלת , לסיפוק צרכים גשמיים , רגשיים ואינטלקטואליים , שלא יימצאו לו אלא במסגרת חברתית מתוקנת . מה עוד שיש לו התחייבויות מוסריות המחייבות אותו לתפקד במסגרת המדינה ולהנהיג את הציבור , אפילו אם תאורטית הוא יכול להיבדל ממנה כליל מבחינת צרכיו האישיים . תורת המידות של הרמב " ם הושפעה השפעה מכרעת מהתאוריה האריסטוטלית בדבר המידה האמצעית . הוא ראה בהתבודדות מצב שלילי במהות...
אל הספר