מעורבותה של ישראל באפריקה מסוף שנות החמישים ועד ניתוק היחסים הדיפלומטיים ב-1973 הקיפה מגוון עצום של תחומים . אנשי צבא , חקלאים , מדענים , רופאים , ספנים , מחנכים , אדריכלים , מהנדסים , תעשיינים , משפטנים , כלכלנים , רואי חשבון ואפילו מומחי ההגרלות של מפעל הפיס - אלפי מומחים ישראלים מהמגזר הציבורי והפרטי יצאו ל-31 מדינות ב"אפריקה המשתחררת" כדי לסייע בפיתוחן . בית הספר לטיסה שהוקם בגאנה , הריביירה המפוארת שנבנתה בחוף השנהב , האוניברסיטה המרשימה בניגריה , בניין הפרלמנט בסיירה ליאון ( שהזכיר מאוד את בניין הכנסת בירושלים ) - כל הפרויקטים הללו , שתוכננו בידי ישראלים והוקמו בשיתוף פעולה עם האפריקנים , סוקרו בעיתונות בהתלהבות גדולה . ואולם דומה ששום מפעל לא הצית את הדמיון כמו הניסיון להקים במדינות אפריקה מסגרות חינוכיות וחברתיות על פי הדגם של הנח"ל הישראלי : הבסיס שקק חיים , טירונים חדשים ירדו מהמשאיות ישר לשיעור ת"ס . בשר טרי . פה ושם נשמע פרץ ביטויים בעברית מודרנית . קבוצת ותיקים מתגודדת לשיחה קולנית : " יאריכו [ ... ] את השירות " ? בחווה של "המדרשה החקלאית" עבדה קבוצה של כ-20 איש בזריעת חיט...
אל הספר