מהעד לסובייקט

אף שהוא מהווה תוספת מאוחרת יחסית לתיאוריית העדות הפוסט-סטרוקטורליסטית , ספרו של אגמבן מה שנותר מאושוויץ : הארכיון והעד הוא תחנה חשובה בהיסטוריה האינטלקטואלית של העדות . הספר תורם לפיתוח המושגי של אתיקת העדות בראש ובראשונה בכך שהרגישות הפילוסופית והאתית המניעה את מחשבת העדות מזדקקת בו לכדי טיעון שיטתי המבקש לבסס את הזיקה העקרונית שבין מעשה העדות לבין האתיקה בעידן שלאחר הקטסטרופה . אגמבן מבקש להשתית על העדות אתיקה מסוג חדש שאינה מאורגנת כמערך קווזי-משפטי של חיובים אלא מוצגת כחלק מ " מה שיש " , כלומר כחלק מכלכלת הקיום הסובייקטיבית עצמה . הוא עושה זאת תוך פירושה מחדש של העדות כנקודת חיבור בין האתי לאונטולוגי וכמושג המשתייך לשני הסדרים הללו גם יחד . אגמבן סבור כי עדויות ניצולי השואה " מכיל [ ות ] כחלק הכרחי שלה [ ן ] לאקונה" וש " הניצולים העידו על דבר מה שאי - אפשר להעיד עליו " . אולם העדות הנסבה על דבר מה שאינו יכול להתנסח , ומוצג כממשי יותר מכל דבר שנאמר או ישנו , אינה נוגעת בעיניו רק למאורע ההיסטורי של השמדת יהודי אירופה ולקטסטרופות דומות . נאמן לעמדה שלפיה " ניתן להגדיר את הפילוסופיה כע...  אל הספר
מכון ון ליר בירושלים

הקיבוץ המאוחד