לונד היה הראשון שנדרש באופן מעמיק למבנים הכיאסטיים הגדולים והרבים שבמקרא , ואף הביא דוגמאות רבות של מבנים כאלה , הקרויים גם מבנים אינטרוברטיים ( ראו קיקוודה ) או פליסטרופיים ( ראו מק אווניו , עמ ' 29 הע ' , ( 18 בבחינת אחד הכלים הארגוניים העיקריים של המקרא . התברר שמבנים אלה הם יותר מאשר תחבולה ספרותית גרידא . השימוש במילים חוזרות ובמבנים כיאסטיים פנימיים חוזרים , ובעיקר בחירת המרכז או נקודת המשען שייסוב עליו הכתוב , מגלים את דרכו האידאולוגית של כל מחבר . כאן המבנה והתאולוגיה חד הם . א וידבר ה ' אל מש ֶ ה לאמר : ( פסוק יג ) ב הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה , וסמכו כל הש ֹ מעים את ידיהם על ֹ רש(ו , ו רָ גמו אתו כל העדה . ( פסוק יד ) ג ואל בני יש רָ אל תדבר לאמר : ( פסוק טו ) . 1 ד איש איש כי יקלל א לֹ היו ונשא חטאו ( טו ) a . 2 ונקב ש ֵ ם ה ‘ מות יומת ( טז ) x רָ גום י רְ גמו בו כל העדה , כגר , כאז ָ רח , בנקבו ש ֵ ם ‘ a יומת ( טז ) . 3 ה ואיש כי יכה כל נפש ֶ אדם מות יומת ( יז ) ו ומכה נפש ֶ בהמה ישלמנה נפש ֶ תחת נפש ֶ ( יח ) זואיש כי יתן מום בעמיתו , כאש ֶ ר עשה , כן יעש ֶ ה לו ( יט ) X ...
אל הספר