המושג " הידבקות הקדושה " מתאר את מערכת החפצים המקדשים כל מה שנוגע בהם : " כל אש ֶ ר יגע בהם יקדש " ( ויקרא ו , יא ) . המקור הכוהני ( P ) משתמש בנוסחה של הידבקות הקדושה ארבע פעמים , בכל פעם בזיקה לאוהל מועד , פעמיים כשמדובר בכלי הקודש של המשכן ( שמות כט , לז ; שם ל , כו - כט ) ופעמיים בקורבנות קדושים ( ויקרא ו , יא , כ ) . לנו אולי קשה לתאר לעצמנו שעצם החשיפה לחפץ יכולה לטהר , אך לשיטת ספר ויקרא אין זה מפליא שחפץ קדוש יכול לקדש את מה שהוא נוגע בו . הדבר יוצא הדופן בנוסחה של הידבקות הקדושה הוא השימוש הדו משמעי במילית הפשוטה " כל " : האם " כל " כוללת בני אדם , או שמא היא מוגבלת לחפצים דוממים ? — ובלשון אחרת , האם הכוונה ל "כל מי " או ל " כל מה " ? הבדל זה אינו סמנטי גרידא . אם אפשר לקדש בחשיפה לקודש לא רק חפצים , אלא גם אנשים , אזי כל פושע שירצה להימלט ממעצר בידי הרשויות האזרחיות יצטרך רק להימלט למקדש , לאחוז בקרנות המזבח — וכך יהפוך לקדוש — וכבר יהיה " מחוץ לתחום " בעבור העולם הלא קדוש , החילוני . יש לכך תימוכין במקרא , אבל רצח בכוונה תחילה יוצא מכלל זה ( ראו שמות כא , ד ; מלכים א א , נא...
אל הספר