ג. בשלהי הבית השני: בתי־ספר וידע פתוח לכול — גם כמחסום בפני עריצות

לבית הכנסת ( " בי כנישתא " , ששם פעל בית הספר לקטנים ) . רעיון זה של תורה לכל ילד , או אוריינות אוניברסלית , ועוד על בסיס של מעין " חינוך חובה " לכול ולא חינוך התנדבותי או חינוך ייחודי לבני האליטות - התבצע ככל הנראה לראשונה בהיסטוריה האנושית . כבר בתקופת התנאים נעשה בית הספר למוסד קהילתי הכרחי : " תניא , כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו , אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה : בית - דין ... וקופה של צדקה ... ומלמד תינוקות " , ותלמידים שהתקדמו בלימודם עברו ל " בית מדרש " או ל " בית תלמוד " . ככל שאפשר לבחון תקנות אלה מימי התנאים והאמוראים , יסודן כבר בשלהי הבית השני והן מיוחסות לשני חכמים - שמעון בן שטח ורבי יהושע בן גמלא ( בתחילת המאה הראשונה לפני הספירה לערך ) . התלמוד הירושלמי מייחס את התקנה לשמעון בן שטח : " התקין שמעון בן שטח שלושה דברים ... ושיהו התינוקות הולכין לבית - הספר " . כן הוא מספר על ריבוי בתי - ספר בירושלים שלפני החורבן , וגם בביתר שעל סף חורבנה . בתלמוד הירושלמי אף ישנה הבחנה בין שני סוגי בתי - ספר : " ארבע מאות ושמונים בתי - כנסיות היו בירושלים , וכל אחת ואחת היה לה בית - ספר ו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת אריאל בשומרון, אריאל